עד לאחרונה כולנו היינו משוכנעים שהזדקנות היא התוצאה הישירה של צבירת שנים וכי מוות הוא תוצאה של אותן שנים שנוספו לאיברים שלנו.
היום הוכח שלהזדקנות אין קשר לצבירת שנים אבל היא התוצאה של נזק לתאי הגוף במיוחד ברמת ה-DNA.
בכל יום החיים שלנו מתארכים ב-6 שעות נוספות בהתבסס על מדע וניסויים, תוחלת החיים עלתה דרמטית. העלייה המדהימה גרמה לחברה שלנו לחשוב בדרך חדשה שאיננה מתבססת יותר על טיפול במחלות או הצלת חיים אלא על איכות החיים.
מדע הציטוגנטיקה חוקר את צורות הסידור, האריזה והליפוף הייחודיות של הכרומוזומים, את המרכיבים השונים המשתתפים בסידור, את צורות הסימון הגרפיות של הכרומוזומים, את האירועים המתרחשים בכרומוזומים בעת חלוקת התא, את הטלומרים והשפעתם על אורך חיי הייצור, וכן את המחלות השונות הנגרמות כתוצאה מפגמים גנטיים.
ה-DNA מתמודד עם איומים חיצוניים: רעלים סביבתיים, זיהום ואורח חיים גרוע. השלמות של ה-DNA בתוך שישים טריליון התאים שלנו תלויה לחלוטין בתוצאה הסופית של הקרב בין הכוחות המזיקים ושירותי התחזוקה אשר ינסו לשקם את הנזקים הללו.
אם כן מדוע אנחנו מזדקנים אם שירותי התחזוקה שלנו מושלמים? אחרי גיל 40 המנגנונים של שירותי השמירה אינם מספיקים לשקם את כל הנזקים. בכל פעם שתא מתחלק לשני תאים, ה-DNA. עושה אותו הדבר, כאשר ההעתקה גרועה, יש מוטציה גנטית אשר יכולה להיות אחראית לפעולה גרועה של חלבון, וחלבונים גרועים קשורים למחלות ולהזדקנות מוקדמת.
זוהי אחת הסיבות מדוע אנחנו מזדקנים ומדוע אנחנו סובלים ממחלות כרוניות כמו אלצהיימר, סוכרת, מחלות לב או סרטן. עם ההזדקנות התאים הללו יאבדו גם את יכולתם להשתכפל, זאת בעיקר עקב ההתקצרות של הטלומרים, אשר כבר אינם מגינים על הכרומוזומים.
לאחר 50 עד 60 שכפולים כבר אין יותר טלומרים, כבר אין יותר הגנה, שלב שבו הם כבר לא יכולים יותר להשתכפל והם יעברו למצב של "יציאה לגמלאות" שבו הם מתים או כבר לא מתחלקים.